הסטורי׳ז

כל הסיפורים

ירושלים, ישראל 1882-1927
תורה ומלאכה 1890

לניסים בכר לא היה זמן לסייר בבית הספר מפאת עומס העבודה. הוא טבע במשימות משרדיות, בשיחות עם מורים, תלמידים והורים ובטיפוח הקשרים עם אנשי הממשל התורכי. באותו חודש תמוז, תרנ"ז (1897), הוא יצא לסיור בבית הספר עם השליח של 'כל ישראל חברים', האדון בנדיקט, שהגיע לפקח על הנעשה בבית הספר "תורה ומלאכה". המנהל ניסים זכה להובילו בכל כיתה ובית מלאכה.

תטואן, מרוקו 1862-1919
בי"ס לבנות תטואן מרוקו 1925

"התקבלתי לבית הספר למורים!" נשמעה צעקה בכל רחבי הבית. כולם רצו מכל החדרים לחזות במתרחש. קלייר, אחותי הגדולה, רק בת 14, נוסעת לפריז.
"ישתבח שמו, כמה שאני שמחה! קולולולולולולו..." התחילה אימא אומרת בהתרגשות. היא הייתה מוכנה לרגע הזה כל כך הרבה זמן, ולא חשבה על הגעגועים או על כל קושי שיכול להיות. אני, אלגרינה, אחותה הקטנה של קלייר, כבר התחלתי להתגעגע.

בגדד, עיראק 1864-1949
בי"ס נועם בגדד 1932

"מדאיג אותי שאנחנו שופכים את התינוק עם מי האמבטיה," אמרה וניתקה את השיחה.
"מה זה היה, סבתא? עם מי דיברת?" שאלה נועה.
"חברה שלי מבית הספר בעיראק, מרסל." ענתה סבתא וראשה עדיין בשיחת הטלפון.
"בית ספר בעיראק? אבל זה לא נשמע כמו העיראקית שאת מדברת, לא?" התעניינה נועה.

סוסה, תוניסיה 1883-1917

יום כיפור בסוסה תמיד היה יום חגיגי. זה היה היום היחידי בשנה שבו הופיעו המוני בני הקהילה בבית הכנסת "צ'לאת כתר תורה" ובגלל זה היה צפוף כל כך בכל מקום, בעיקר במרפסת. במהלך השבוע, חבורת הזקנים חובשי הקבוש (KBUSH) התקשו להשלים מניין, אך לקראת יום כיפור, זה כמה שנים, מתלהט ביניהם אותו הוויכוח המוכר.
"אם אינם מגיעים מדי שבת עדיף היה שלא יגיעו כלל," אברהם אוזן תמיד היה פותח את הנושא.

אלג'יר, אלג'יריה 1867-1952
אליאנס אלג'יר - כיתה

הוא נזכר איך בנערותו החזיק בהתרגשות בעותק הראשון של עיתון "המגיד" שהגיע אליו. זו הייתה המתנה הטובה ביותר שאבא שלו העניק לו אי פעם. הכול כתוב בעברית והוא עוד לא ממש ידע להשתמש בשפה הזו. זה היה השבועון היהודי הנפוץ ביותר בקרב יהודים בתפוצות! מאז הוא למד ושינן עברית ללא הרף.

איסטנבול, תורכיה 1880-1904
בי"ס למורים פריז צרפת

"מר גבאי, אינך חייב לשלוח את בנך ל'תלמוד תורה' הזה," הפציר משה פרסקו.
"כבודו, החכם הזה גובה תשלום מופחת ואינני רוצה שילדי יסתובב ברחוב," השיב לו מר גבאי תוך כדי תיקון הנעליים שנערמו בפתח חנותו.
"אני בטוח שהחכם איש ישר ובעל מידות טובות, אבל האם התפנית לבקר בתלמוד תורה שבו בנך לומד?" שאל פרסקו.

קהיר, מצרים 1873-1960
מורים ישראלים מבקרים במצרים 1930

"אני מרגיש שאין שום פתרון מועיל, כאילו אני רוצח את הקורבן ובא ללוויה," ציטט חכם נחום לסולטנה אשתו פתגם בערבית מצרית.
"חיים, עשית נכון... לא רצחת אף אחד."
בתקופה האחרונה חיים נראה לסולטנה שונה והיא דאגה לשלומו. זה כבר זמן רב שהמצב פה במצרים לא כל כך טוב.

מקווה ישראל, ישראל 1868-1900
שער הכניסה למקווה ישראל

"אכלת היום?" שאל שרל את התלמיד החכם שפגש בביקורו ביפו.
"לחם," ענה זה.
"ומתי נאפה הלחם שאכלת?" הקשה שרל.
"לכבוד שבת." היה זה יום שלישי.

בנגאזי, לוב 1862
טריפוליטניה 1912

חודש ניסן, האביב בפתח, זמן ברכת האילנות, הברכה שנאמרת על אילנות המאכל המלבלבים. האילנות מתחילים לפרוח ואפשר לחוש באביב המתקרב. משפחות היהודים בלוב החלו מנקות את הבתים, פסח בא.
דוד לביא עבר ואסף את החבורה. ניסים בוארון גר ממש בית לידו, בשביל אפרים גויטע צריך להלך עד קצה הרחוב ליד כיכר העיר ויוסף צרור בכלל גר בצידה השני של הכיכר, ליד בית הכנסת. בנגאזי היתה עיר מיוחדת. יכולת למצוא בה בתי כנסיות לצד מסגדים וכנסיות, שלוש דתות חיות זו לצד זו בשלווה יחסית.

סלוניקי, יוון 1898-1950
אליאנס, סלוניקי יוון 1940

הם תלו את הכרוזים וחילקו אותם מול העיניים של המנהל יוסף נחמה, בעוד הוא עומד וכעסו ניכר על פניו. הם לא ישתקו, אף שאיים שלא ייתן להם תעודות גמר. בכלל, המורים חייבים להבין מה חשוב באמת. אנחנו רוצים שכל ילד בבית הספר ישאף להיות ציוני דובר עברית, לא יווני דובר צרפתית.

חאלב, סוריה 1890-1910
בית ספר חאלב 1912

עטייה ולניאדו היו מלגלגים עלינו.
"אתם הפראנקוס, מלאים בכסף ולא משלמים מיסים לקהילה!" היה אומר לניאדו.
"למה נראה לכם שזה בסדר שההורים שלכם מסתובבים בלילות שבת בגנים כמו מוסלמים? עדס, בשבת ראינו את ההורים שלך מטיילים. איזה בושות! מנסים להיות גויים! " צעק עלינו עטייה.
"משחקים אותה אירופאים!" הוסיף לניאדו...

כרמאנשה, איראן 1896-1957

"את מאמינה שעברו חמישים שנה מאז שהקימו פה כל ישראל חברים את בית הספר שלנו?" חכם משה חי נזכר.
"חמישים שנה, אתה בטוח? זה נשמע לי המון זמן..." אמרה מאהי.
"ארבעים ותשע שנים אם נדייק. אני זוכר את יומי הראשון בבית הספר... מיד כשנפתחו בתי הספר של כל ישראל חברים, כבר ב-1898, חכים אקאג'אן כעס וחשש שכל ה"מַכְּתַבּ חָאנֶה", שבהם למדו הילדים, יהיו בסכנת סגירה.

פריז, צרפת 1840-1860
אדולף כרמיה

"בשם אלהים המבורך... אשר ברא את השמיים ואת הארץ, והנהיגנו בחרבה דרך ים סוף לארץ אשר הבטיח לנו, הנני, אדולף יצחק יעקב כרמיה נשבע שלא אשקר. והיה אם אמצא נשבע לשקר, יענישני ה' אלוקינו בצרעתו של גיחזי ונעמן ובעונשו של עלי, ותפתח האדמה את פיה ותבלעני חיים, כמו את דתן ואבירם".
אדולף כרמיה לא היה רגיל לשבת על דוכן הנאשמים. הוא לא האמין שהוא עומד לדין על אותן האשמות שווא שמצא עצמו כעורך דין מייצג לא מעט יהודים.

ביירות, לבנון 1894-1950
הלווית מאדאם פנסו ביירות לבנון 1950

"מה זה, אברהם? שמעת את הפיצוץ הזה? אברהם? איפה אתה? מה אתה עושה? " שמעתי את אימא מבוהלת מבעד לדלת.
"רג'ינה, אני חייב לבדוק מה זה! זה היה ממש קרוב, מעולם לא שמעתי כזה פיצוץ רציני, מקווה שזו לא עבודה של מפגעים. אני רץ!" ענה לה אבא בקול דרוך ויצא החוצה. הם לא ידעו שהתעוררתי מהרעש.
"אברהם, חכה רגע, זה מסוכן!" ניסתה אימא לצאת אחריו. הוא כבר לא שמע אותה ובדרך חזרה הביתה היא פגשה בי וחיבקה אותי חזק במיוחד.