כיתה, סוסה תוניסיה

בית ספר למסורת בתוניסיה

סיפורו של חכם יוסף גז
סוסה, תוניסיה 1883-1917

יום כיפור בסוסה תמיד היה יום חגיגי. זה היה היום היחידי בשנה שבו הופיעו המוני בני הקהילה בבית הכנסת "צ'לאת כתר תורה" ובגלל זה היה צפוף כל כך בכל מקום, בעיקר במרפסת. במהלך השבוע, חבורת הזקנים חובשי הקבוש (KBUSH) התקשו להשלים מניין, אך לקראת יום כיפור, זה כמה שנים, מתלהט ביניהם אותו הוויכוח המוכר.
"אם אינם מגיעים מדי שבת עדיף היה שלא יגיעו כלל," אברהם אוזן תמיד היה פותח את הנושא.

"אברהם, שוב אתה חושב שאתה אחראי על האמונה של אנשים, אתה העוזר של ריבונו של עולם?" טען מולו יעקב דיעי, שהיה עקבי בדעתו שלא לבקר את באי בית הכנסת המגיעים לעיתים רחוקות.
"רוב הזמן הם מבלים במרפסת ועושים רעש. כשהם כבר נכנסים, הם אפילו לא יודעים מתי עונים אמן. אני לא חושב שיש קשר בינם לבין אמונה בבורא עולם," אברהם לא ויתר.
"אוי אברהם, אתה מגזים.." ניסה יעקב.
"זה יום כיפור. הם פוחדים מהיום הזה שנחרצים בו גורלות. זאת הסיבה היחידה שהם באים," אברהם טען מנגד.
"וזו בדיוק ההוכחה שהם עדיין מאמינים! אפילו אם זה רק בגלל גזר הדין של יום כיפור," יעקב ביסס את טענתו.
"הלוואי שאתה צודק, חכם יעקב, לדעתי זה רחוק מהמציאות," מלמל אברהם, לא מאמין.
מתפלל נוסף בדיוק נכנס לבית הכנסת, עשירי. אפשר היה להתחיל.
"שיר השירים אשר לשלמה, יישקני מנשיקות פיהו..." החזן פייט את תחילתה של קבלת השבת בקולו הנעים וכולם הצטרפו והשיבו לו.
כשיצא אברהם באותו היום מבית הכנסת הוא החליט להיכנס לביתו של הרב יוסף גז, מי שהיה רבה הראשי של סוסה משנת תרס"ו 1906. הוא ידע שרבי יוסף גז לא ידע את נפשו מצער על כך שבתי הכנסת של סוסה נזנחו על ידי קהילתו. גם הרב ידע, כמו אברהם, שהצעירים מבלים בבתי הקפה בשבת. מעשנים, משחקים בקלפים או שש-בש, מהמרים ומדברים בענייני עסקים. כשנכנס, הוא דרש בשלומו של הרב והיה נחוש לשמוע ממנו חיזוק לעמדותיו.
"כבודו, החכם גז, תפילת יום כיפור מתקרבת ואנחנו חושבים מה לעשות עם כל יושבי המרפסת שבאים לבלות עם חבריהם. אולי נסגור את המרפסת?" אברהם היה זהיר.
"ומה תועלת תצמח לך מכך, חכם אברהם? הדיבורים יעברו לכיסאות בתוך בית הכנסת, נפשם חפצה בכך," החכם גז הכיר את קהילתו.
"אם נפשם חפצה בכך, שלא יבואו לבית הכנסת!" קולו של אברהם התגבר.
"חס וחלילה," נזעק החכם גז. אברהם המופתע לא הבין, מדוע נזעק חכם גז אם הוא כואב כל כך את הצעירים שמבלים בבתי קפה?
חכם גז המשיך "אתה מוכן להיות אחראי על כך שיאבדו את הקשר שלהם לקהילה? מי מאיתנו יודע מהי אותה תפילה ראויה? עלינו לקרבם לתורה מתוך נפש חפצה. לכולם יש מקום בבית הכנסת. אברהם, בית הכנסת הוא ביתם של היהודים בסוסה, גם אם לא תמיד הם רוצים להגיע אליו או להתפלל בו."
אברהם השתתק ויצא מבית הרב מאוכזב, גם השנה יהיו דיבורי חול במרפסת.
באותו יום כיפור הגיע לבקר בבית הכנסת אדם לבוש חליפה מודרנית. הוא נראה מבוגר רק בכמה שנים מהצעירים, דיבר איתם בצרפתית וישב יחד איתם בבית הכנסת. אברהם לא ידע מי האיש, וכשגילה שזה מר לאבוטון, המורה שנשלח ללמד בבית הספר של 'כל ישראל חברים", חשב שהוא בוודאי הגיע לסוסה כדי להעניק חינוך מודרני ולעודד את הידרדרותם של הצעירים, או גרוע מזה – של הילדים!
חששותיו של אברהם הפכו למציאות. לאבוטון ניגש אליו יום אחד לפני התפילה והחליט לשתף אותו בהרהוריו. "אני מקווה כי בית הספר שאנחנו מקימים יהיה מלא כמו בית הכנסת ביום כיפור!" אמר לאבוטון לאברהם. "דוד קָאזֶס עמל קשות בעבור זה," הוסיף.
אברהם לא הבין מילה. "מי זה דוד קאזס? ואיזה מין בית ספר זה?" שאל.
"מדובר באיש יקר, הוא מורה ומנהל בית ספר ב'כל ישראל חברים' והוא היה אחד משני התלמידים הראשונים בבית הספר למורים בצרפת," עיניו של לאבוטון נצצו בהערכה, "הוא מאמין גדול בבתי הספר היהודיים המודרניים!"
"מודרני? כזה שלא לומדים בו תורה?" שאל אברהם.
"לומדים גם וגם! לומדים תורה, אבל גם מקצוע," ענה לו השליח.
"ותפילה... תהיה תפילה בבית הספר הזה?" שאל אברהם.
"אתה מתכוון בבית הספר שלכם פה, בקהילת סוסה? ודאי שתהיה תפילה, זהו בית ספר יהודי. לרבני הקהילה היה חלק חשוב בהקמת בית הספר," הדגיש לאבוטון.
"הרבנים לא מצליחים לשמור על השקט בתפילה של יום כיפור ואתה רוצה שבבית הספר יתפללו וילמדו תורה יום יום?" אברהם כמעט צעק.
המתפללים שנכנסו לבית הכנסת החלו מתקבצים סביבם, ולאבוטון, ששם לב לקהל שמתקבץ סביבו, החליט לפצוח בנאום קצר: "רבני סוסה לא מוותרים על הקהילה שלהם ועל יהדותה כל כך בקלות, כמו שהרב גז אומר ומאמין. ככה זה עובד גם במציאות."
רחשים החלו להישמע סביב ואברהם המשיך להסתכל עליו בספקנות. הוא המשיך, מנצל את התזמון. "זה עובד! אנחנו כמוכם רוצים למגר את נישואי התערובת, את העישון וההימורים בשבת ובכלל. אנחנו רוצים להציע בית ספר שייתן מקצוע לצעירים בקהילה היהודית כפי שהם מחפשים, אבל יחד עם זאת ישמר קהילה בעלת מסורת רבת שנים. ל'כל ישראל חברים' יש ניסיון בהקמת בתי ספר שהם מודרניים ויהודיים יחד. אל תאמרו נואש! אני אעשה כל שביכולתי כדי שבית הכנסת 'כתר תורה' יהיה מלא יותר בנערים מתפללים ובית לתלמידי בית הספר."
כשלאבוטון סיים את דבריו, מניין הגברים שהתאסף סביבו כדי להקשיב לחץ לו ידיים. רק אברהם נשאר בצד. הוא שמע כמה הבטחות בחייו וידע שרק ימים יגידו. הוא היכה על התיבה שלוש פעמים. "הגיע הזמן להתפלל!"
בית הספר קם בשנת 1883, ובערב יום הכיפורים באותה השנה שוב עמדו בבית הכנסת אברהם, יעקב ומתפללים אחרים וניסו לשער מה יהיה ביום הכיפורים הקרוב.
"אי אפשר לדעת," סיכם יעקב. "לפני שנה עוד היינו צריכים לחכות לעשירי למניין יותר משעה, היום אנחנו כבר עשרים בקלות. מי היה מאמין. הנכדים שלי לומדים גם תורה וגם את שפת הקודש – עברית! הם מתפללים יום יום וגם מבינים את המילים של התפילה, הם לא רק מדקלמים! וההורים שלהם כבר לא יושבים במרפסת של בית הכנסת, לא בשבת ואני מקווה שגם לא ביום כיפור."
"ובזכות מי כל זה"? פנה יעקב לאברהם, אברהם שתק. "בזכות הרב גז ובית הספר המודרני של המורה לאבוטון מ'כל ישראל חברים'!" צחק יעקב.
כמה ימים לפני יום הכיפורים אי אפשר היה לזהות את הרחוב השקט שבו שכן בית הספר. היום הראשון ללימודים בבית הספר היהודי בסוסה היה מלא בקולות שמחה והתרגשות של הורים ותלמידים. אברהם עמד לפני התיבה, היה לו קשה להוציא את המילים מפיו ובכל זאת לחש "אשריך, חכם גז. אשריכם ישראל."

רקע היסטור

under hisBG
תמונה
sipur beseret461
תמונה
תמונה