ביותר מ-500 שנות קיומה, חיו תחת שלטונה של האימפריה העות'מאנית קהילות יהודיות שונות ומגוונות. האימפריה העות'מאנית שלטה תקופות ארוכות במרבית המזרח התיכון, צפון אפריקה, הקווקז, דרום-מזרח אירופה ובאזורים נוספים שבהם התגוררו קהילות יהודיות ענפות. אחת מהן הייתה הקהילה היהודית בטורקיה. במלחמת העולם הראשונה נחלה טורקיה מפלה, ויהודים רבים שחיו בתחומה חוו חילופי שלטון ונתינות. בשנת תר"ס (1900) מנו היהודים בכל האימפריה העות'מנית 300,000 נפש. עם קום מדינת ישראל, וגם לפני כן, עלו רובם של יהודי טורקיה לארץ. היום הקהילה היהודית בטורקיה מונה 26,000 נפש ופעילים במדינה 23 בתי כנסת, מהם 16 באיסטנבול. הקהילה היהודית באיסטנבול מקיימת בית ספר יסודי ועל יסודי ובאיזמיר יש בית ספר יסודי.

בתחילת המאה ה-19 דעך החינוך המסורתי בטורקיה, ומספר תלמודי התורה והתלמידים קטן. בשנת תרל"ד (1874) נפתח בקושטא, היא איסטנבול, בית הספר הראשון של אליאנס – כל ישראל חברים. עד שנת תרע"ג (1913) קמו בטורקיה כולה 40 בתי ספר של הרשת, שמתוכם יצאו כ-120 בוגרים כמשה פרסקו ללמוד בבית הספר למורים בצרפת והפכו מורים ומנהלים בקהילות השונות שבהן פעלו בתי הספר של אליאנס.

משה פרסקו נשלח בסיום לימודיו ללמד בדמשק ואחר כך ניהל את אחד מבתי הספר של אליאנס – כל ישראל חברים באיסטנבול. בשנת תרמ"ד (1884) התבקש על ידי ועד חברת כי"ח בפריז לכתוב דוח על מצב בתי הספר של החברה, ובתוך כך לבחון את דרך ניהולו של "בית הספר לתורה ולמלאכה" בירושלים. בדוח, שנכתב בצרפתית ‏(ותרגמה פרופ' זוהר שביט), ביקר פרסקו בחריפות את שיטות הוראת העברית בבתי הספר של אליאנס מחוץ לארץ ישראל ושיבח את אופן לימוד העברית בישראל. הדוח, השמור בארכיון “אליאנס”, הוגש לנשיא הארגון נרסיס לוון ב-י"א בסיוון תרמ"ד (4 ביוני 1884). תאריך לידתו ומותו של משה פרסקו לא ידועים.

ניסים בכר, היה מורה ומנהל בית הספר לאמנות "תורה ומלאכה" של אליאנס בירושלים, מחיה הלשון העברית, אבי שיטת עברית בעברית, ואחד מהשלושה שקדמו לאליעזר בן יהודה בהחייאת השפה. לימודי השפה העברית בבתי הספר השונים בישראל היו סוגיה שהעסיקה מחנכים רבים, בשנת 1913 התנהלה בארץ ישראל מלחמת השפות והעברית ניצחה כשפת הלימוד הרשמית.