ב-1878 שיעור היהודים בארץ ישראל היה כ-5% מקרב כלל האוכלוסייה (25 אלף איש). בשנות השמונים של המאה ה-19 היה הרובע היהודי בירושלים מרכז החיים היהודים בירושלים ובארץ בכלל. תושבי הרובע היהודי סבלו מצפיפות דיור, תנאי תברואה גרועים העלאת מחירים ויחס משפיל מצד המשכירים הערבים. גם קצבת החלוקה של כספים המגיעים מחוצה לארץ הצטמצמה ביותר בשל גידולו הניכר של היישוב. כל אלה זירזו את תהליך היציאה מהרובע, וכך התגברה הבנייה היהודית בשכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומות. בשנת 1889 התגוררו כ-6,240 יהודים בשכונות ירושלים שמחוץ לחומות.
ב-1867 ניסה יוסף קריגר, יהודי הונגרי, המזכיר לפחה ירושלים, להקים בית ספר בתמיכת 'אליאנס – כל ישראל חברים' בירושלים, אך הקהילה האשכנזית דחתה את הרעיון. בשנת 1879 נקנה בניין על דרך יפו ובו נפתח "בית הספר לתורה ומלאכה". התלמידים באו מכלל האוכלוסייה הירושלמית, בעיקר ספרדים. הם זכו לתמיכה כספית מ'אליאנס – כל ישראל חברים' וממשפחת דה-רוטשילד. שפת ההוראה הייתה בעיקר צרפתית, אך שיעורים נלמדו גם בעברית ובערבית. בבית הספר נלמדו מלאכות כגון נגרות, נפחות, צורפות, מכונאות, יצירת כלי נחושת, אריגה, צביעה, פיסול ועיצוב. הייחוד של בית ספר תורה ומלאכה טמון בעבודה עם מכונות, יצירת מוצרי חולין שימושיים בסגנון ניאו קלאסי צרפתי וייצוג של מקומות קדושים בישראל. בית הספר לא היה מחובר לציונות ולא היה עסוק בשיווק אומנותי אלא ביצירת מקומות תעסוקה לאומנים ובמכירת מוצרים שימושיים לתושבי ארץ ישראל.

ניסים בכר, מורה ואיש חינוך יהודי מארץ ישראל, עסקן בולט מנכבדי העדה הספרדית ונשיא הוועד שלה בירושלים, היה בעל ניסיון בהקמת בתי ספר בסוריה ובבולגריה. הוא נשלח על ידי הוועד המרכזי של כי"ח להקים בית ספר שילמדו בו מקצועות כלליים ושפות אחדות ובהם עברית וצרפתית. מחיה הלשון העברית, ממייסדי חברת תחיית ישראל, אבי שיטת עברית בעברית, ואחד מהשלושה שקדמו לאליעזר בן יהודה בהחייאת השפה. בעוד 'אליאנס – כל ישראל חברים' התנגדו להוראה בשפה העברית, בכר לא התחשב בהוראות, ויישם את שיטת הלימוד שלו לשפה העברית בבית הספר כשפה הרשמית, בדעה כי זו השפה המתאימה לצורכי המקום.
אברהם אלברט ענתבי, מהנדס ומורה, מחשובי המנהיגים והעסקנים ביישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20, היה בעל השפעה רבה על השלטונות העות'מאניים. תרם רבות להתפתחות החינוך וההתיישבות היהודית בארץ ישראל. בשנת תרנ"ו (1896) עבר לירושלים ושימש כעוזרו של נסים בכר, שניהל את מוסדות 'אליאנס – כל ישראל חברים' בירושלים. שנה לאחר מכן מונה למנהל בית הספר המקצועי כמחליפו של נסים בכר. תחת ניהולו, עד לשנת 1913, גדל בית הספר ומספר התלמידים שבו עלה, למרות הבעיות התקציביות והקושי בגיוס מורים מוסמכים ומדריכים יעילים למחלקות הלימוד השונות.
בית הספר פעל במרץ עד מלחמת העולם הראשונה, אז הפכה צרפת אויבת לתורכיה. הלימודים לא התקיימו כסדרם, תנאי החיים בירושלים היו קשים וענתבי, שהוגלה לדמשק, נפטר שם בשנת 1919. בית הספר נסגר בשנת 1927 אך יצירותיו מהדהדות רשמים עד היום. לאחר הסגירה הושכר מבנה בית הספר לבית היתומות וינגרטן עד שנות ה-50. רשת 'אליאנס – כל ישראל חברים' הפעילה במבנה בית הספר לבנים את בית הספר התיכון רנה קסין משנות ה-50 עד שנות ה-70, אז עבר לשכונת מעלות דפנה.