לאחר גירוש ספרד, בהגיע מגורשי ספרד ופורטוגל ליוון, גדלה בה מאוד הקהילה היהודית. יוון, שהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, הסכימה לקבל יהודים רבים והקהילה המקומית קיבלה ברובה הגדול את מנהגי יהדות ספרד ואת שפת הלדינו ועמדה בקשרים הדוקים עם פוסקי הלכה בטורקיה. בשנת תקפ"א (1821), עת התקוממו היוונים נגד הטורקים במלחמת העצמאות היוונית, תמכו רוב יהודי יוון בטורקים. בעקבות זאת, עם ניצחון המורדים היוונים נרצחו כ-5,000 יהודים בשל אהדתם לצד הטורקי בעימות. יהודים רבים היגרו בשל כך מיוון למדינות אחרות. למרות כל זאת, בשנת תרנ"ח (1898) ועד מלחמת העולם השנייה היהודים היוו אחוז גבוה באוכלוסיית העיר סלוניקי – הם שלטו במסחר ובנמל, הלדינו נשמעה גם מפי לא יהודים, בימי החגים היהודיים העיר כמעט שבתה ממלאכתה. פריחתה של סלוניקי נמשכה עד ראשית המאה ה-20 ומאז פקדו אותה אסונות בשרשרת והיא ירדה מגדולתה ושינתה את אופייה. בין האסונות, השרפה הגדולה בשנת תרע"ז (1917) שמחקה כמעט לגמרי את העיר התחתית ואת השכונות היהודיות שבה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי.

 בשנת תרל"ג (1873) הקימה 'אליאנס – כל ישראל חברים' בית ספר ראשון בסלוניקי. עד שנת תר"ע (1910) הוקמו ביוון כולה 16 בתי ספר של הארגון ובהם למעלה מ-5,500 תלמידים. מספרם של המשכילים ובעלי המקצוע עלה ורבים מהצעירים יצאו ללמוד רפואה ומקצועות נוספים בארצות אחרות. הריכוז הגדול ביותר של בתי ספר יהודיים היה בסלוניקי, שבה פעלו 12 מוסדות חינוך יהודיים בין שתי מלחמות העולם.
בסוף המאה ה-19 פעלו בסלוניקי כמה בתי ספר של אליאנס והוקמו בה אגודות להפצת העברית וספרותה, עשרות עיתונים בלדינו ובצרפתית ואגודות ציוניות וסוציאליסטיות. בשנת תרצ"א (1931) ספגה רשת אליאנס מכה קשה כשביוון נחקק חוק שאסר על אזרחי המדינה ללמוד בבתי ספר זרים.
ד"ר יצחק די-בוטון, שנולד בבמאי תרנ"ח (1898), היה סופר, עיתונאי ופעיל ציבור יהודי-יווני, רופא שיניים במקצועו. היה עסקן ציוני בקסטוריה, יו"ר קרן קיימת לישראל וחבר מועצת העיר בקסנתי שביוון. פעל להפצת השפה העברית, החינוך העברי והציונות בקרב קהילות יהודי יוון, ולשם כך ייסד וניהל ביוון מספר אגודות והוציא לאור כמה עיתונים בעברית ובלדינו. במחצית השנייה של חייו חי ופעל בתל אביב. הוא נפטר בשנת תשכ"ז (1967).